חוק הפסיכותרפיה

אחד הנושאים המעסיקים מטפלים בעת בחירתם בלימודי פסיכותרפיה, הינו מה יגדיר אותם מקצועית כפסיכותרפיסטים. או בניסוח אחר- מהן דרישות ההכשרה כדי לעמוד בהגדרה "פסיכותרפיסט".
האם יש הגדרה כזו?

שאלה זו נעשית חשובה עוד יותר כשמדובר במטפלים הבאים ממקצועות טיפוליים שאינם מוכרים היסטורית כבעלי הכשרה ועיסוק בתחום הטיפול בבריאות הנפש- כגון טיפול בהבעה ויצירה, פסיכולוגיה חינוכית, עבודה סוציאלית שאינה ממגמה קלינית וכדומה. אז האם יש חוק כזה, או משרד ממשלתי, או אגוד מקצועי שאחראי להגדיר זאת? המושג הערטילאי של "חוק הפסיכותרפיה" נמצא באויר, אך יותר כמעין עננה לא ברורה, שלא ברור אם תוריד גשמי ברכה או תאיים להוציא מחוץ לגדר מטפלים הרואים עצמם כפסיכותרפיסטים לכל דבר וענין.

לימודי פסיכותרפיה, הנמשכים לרוב 3 שנים, דורשים השקעה מתמשכת של משאבים- של כסף, זמן, השקעה רגשית ותשומת לב. אפשרויות הלמוד בתחום- רק הולכות ומתרבות, באופן שיוצר גם בלבול, מעבר לאפשרויות הבחירה. ברור אם כך, שההתלבטות סביב בחירת לימודים מתאימים שבאים להכשיר את המטפל בתחום זה, שגם כך היא מורכבת, תציף את השאלה סביב הגדרת החוק.

החל משנת 1996 ניסה משרד הבריאות לקדם בארץ את "חוק העיסוק בפסיכותרפיה" – כלומר, "בטיפול נפשי מכוון, בהסכמה הדדית ואמצעים פסיכולוגיים מקצועיים מקובלים". על פי הצעת החוק שהוכנה אז נקבע כי רק רופא, פסיכולוג מומחה או עובד סוציאלי בבריאות הנפש שקיבל היתר, רשאים לעסוק בפסיכותרפיה. ההצעה לא הגיעה בשום שלב להצבעה בכנסת, כאשר המכשול העיקרי בהעברת החוק היה הקושי לנסח הגדרה חדה דיה למושגים "פסיכותרפיה" או "טיפול נפשי".
במדינות שונות בעולם מצאו לכך פתרונות חוקיים. בגרמניה, למשל, מוגבל העיסוק בפסיכותרפיה לאנשי מקצוע שלמדו את התחום חמש שנים. גם באיטליה מוגבל העיסוק לבוגרי פסיכולוגיה או רפואה שהשלימו קורס של לפחות חמש שנים במוסד שמוכר על ידי המדינה. כך גם בשבדיה: רק בעלי מקצוע שעברו הסמכה וקיבלו רישיון מהמדינה יכולים לעסוק בפסיכותרפיה.

אבל, בישראל כיום, לא רק שאין חוק המגדיר את העיסוק בפסיכותרפיה, אלא שהעיסוק בנושא נזנח לפני שנים רבות. כיום, אין אפילו הצעה לחוק.
כתב יפה ד"ר דרור אורן ב2014, אך אין שינוי עד היום הזה-
"אף שהפסיכותרפיה נוגעת לתחום הרגיש של נפש האדם, בישראל 2014 היא אינה מוגדרת בחוק כמקצוע. הדיון בענייני חקיקת "חוק הפסיכותרפיה" נעלם מהאופק לפני שנים, לפחות ברמה הפומבית. על בעלי המקצועות הטיפוליים שהכשרתם הפורמלית הייתה בפסיכותרפיה ובבריאות הנפש נוספו בעלי עיסוקים חדשים, מרקעים שונים ומגוונים, המגדירים עצמם כפסיכותרפיסטים.
נראה שבפועל הוויכוח בנוגע לשאלה מהי פסיכותרפיה ומי יכול לעסוק בה צופן בחובו מאבק על מהות, על עיקרון ועל תפיסות, לצד מאבקי אגו ומאבקי כוח בין דיסציפלינות, מאבקים פוליטיים ואולי אף אינטרסים כלכליים כאלה ואחרים".
מצב זה יוצר קשיים רבים. למטופלים, שחשופים למטפלים מסוגים שונים בעלי ידע שאינו תמיד מספק לעסוק בתחום הסבוך של נפש האדם והטיפול הנפשי; וגם בהכשרת המטפלים, בהעדר קריטריונים מוסכמים ומקובלים.

ונניח שבעתיד יעבור חוק הפסיכותרפיה? האם חברות באגוד כזה או אחר לפסיכותרפיה, תיתן הכרה למטפל זה או אחר שתעמוד מעל לניסוח בחוק? התשובה היא שכמובן שלא. יחד עם זאת, האגודים המקצועיים, כמייצגים של בעלי מקצוע בתחום, יכולים לשקף, לגבש ולהשפיע על נורמות רווחות בתחומם- הן בקריטריונים שהם קובעים לקבלת חברים והן בקריטריונים שהם קובעים להכרה של תכניות הכשרה בתחום. כאחד המסמנים למורכבות התפיסה של התחום והמאבקים שיש בו, תעיד גם העובדה שבתחום הפסיכותרפיה, בשונה ממקצועות אחרים, יש הכי הרבה איגודים מקצועיים.

אז אם כך, מיהו פסיכותרפיסט?
ומהי משמעות של הכרה ע"י אגודים מקצועיים בתכניות ללימודי פסיכותרפיה?
ומהי משמעות של חברות באגודים מקצועיים?
על כך בפוסט מיהו פסיכותרפיסט?