לימודי פסיכותרפיה

ביון חקר את החשיבה בהקשר להתחברות הרגשית והראה כיצד ניתן לתרום להתפתחותה ובכך להעשיר את האישיות. במסגרת תיאוריית חשיבה שלו, ביון קידם את זניחת הפיצול הפרוידיאני בין הנוירוטי לפסיכוטי לטובת התבוננות בדיאלקטיקה שבין פעולת החלק הפסיכוטי למול החלק הלא פסיכוטי באישיות. במסגרת הקורס נדון בתרומותיו המרכזיות של ביון לחשיבה הפסיכואנליטית: השימוש בהזדהות השלכתית ככלי עזר חשוב להבנה של המטופל, פיתוח המודל מיכל/ מוכל, פיתוח המושג "הפונקציה הפסיכואנליטית", הדרישה מן המטפל להגיע לפגישה 'ללא זיכרון, תשוקה, או הבנה' ועוד.

תומס אוגדן נחשב כיום לאחד הפסיכואנליטיקאים המובילים והבולטים בעולם התיאוריה והטיפול הפסיכואנליטי. עבודתו נמצאת בתפר שבין חשיבה מודרנית, במיוחד בתחום יחסי אובייקט, לבין חשיבה אינטרסובייקטיביית , פרשנית ופוסטמודרניסטית. מיקום זה, תרומתו והשפעתו מרכזיים גם בפסיכותרפיה הדינמית הממוקדת. אוגדן הגה את רעיון ה"שלישי האנליטי האינטרסובייקטיבי", מושג הנשען על ההמשגה של המרחב הפוטנציאלי של ויניקוט, העמיק את מושג ה'רברי' והרחיב את האופן בו המטפל והטיפול חולמים את המטופל. חשיבה ועבודה אקספרסיבית זו מתרחקת מעבודה טיפולית 'מודרנית' אשר מחקה את המודל הרפואי, ופותחת את הדרך לעבודה טיפולית פרשנית ופוסט מודרנית אשר מדגישה ובונה את הסובייקטיבי בשיח הטיפולי. אוגדן ממשיג מחדש תיאוריות פסיכואנליטיות רבות שקדמו לו ואשר מהן הושפע, ביניהן קליין, ביון, ויניקוט ואחרים. על סמך הבנותיו הוא הולך צעד נוסף ומציע מושגים חדשים משלו. שנית, אוגדן יוצר שפה פסיכואנליטית חדשה, מושגים חדשים ונקודות מבט על התהליך הטיפולי שהן חדשניות ומרתקות. בנוסף, בקורס נתייחס לתחושת החיות והמוות הנחווית על ידי המטפל והמטופל במהלך הטיפול, נושא שאוגדן מפתח במאמריו המאוחרים. בעיני אוגדן, היעדר חוויית החיות, המתבטאת בין השאר בצמצום הטווח הרגשי, בהגבלת היכולת לחלום, ובתחושה של חוסר אותנטיות, היא אחת הסיבות העיקריות לכל פסיכופתולוגיה. מעבר להמשגות התיארטיות שלו, אוגדן הוא קלינאי, והוא מדגים בכתיבתו כיצד החשיבה הקלינית שלו באה לידי ביטוי בחדר הטיפולים. חשיבתו התיאורטית פותחת בפני המטפלים אפשרויות טיפוליות חדשות.
בקורס נקרא מאמרים מרכזיים של אוגדן, באמצעותם נוכל לחזור ולהעמיק במושגים של קליין, ביון, וויניקוט, ולראות את השפעתם על החשיבה של אוגדן. נדון במושגים מרכזיים ויחודיים של אוגדן ודרך דוגמאות קליניות, נבדוק כיצד ניתן ליישם את רעיונותיו במפגש הטיפולי.

הפסיכואנליטיקאי היינץ קוהוט הגה ופיתח את תיאורית העצמי השונה במהותה מהתיאוריה הקלסית בתפיסת מהות האדם, צרכיו הקיומיים ומסלול התפתחותו האפשרי. תיאורית העצמי הפכה להיות מקור השפעה מתמשך וייחודי על הפסיכואנליזה העכשווית ובמידה רבה יצרה את התשתית למעבר מפסיכואנליזה של ידיעה ומבנה לפסיכואנליזה של נוכחות ומפגש.
בקורס נתמקד בהבנת מושג העצמי כמבנה על של הנפש- מבנה החותר לחווית עצמי המשכית והרמונית, השואף לשיקום ומימוש בהתאמה לדפוסי העצמי הגרעיני שלו, ונתונה לו האפשרות (ולו הזמנית) לטשטש את גבולות הדואליות והמחיצה שבין אובייקט לסובייקט. נלמד על אופנות ההתהוות של העצמי, התנאים לשימורו ומצבי ההתקיימות השונים שלו. נשים דגש על מצבי העצמי השונים- התפתחות מול קיבעון, לכידות מול התערערות, פיצול, התרוקנות והתפרקות מול תהליכי איחוי ושיקום.
תוך קריאה בכתבי קוהוט ותאורטיקנים נוספים השייכים לאסכולת העצמי נכיר את המושגים המרכזים של התאוריה: עמדה אמפתית, צרכים והעברות נרקיסיסטיות ונוכחות זולת עצמי.